<h1>ראב"ן שו"ת סימן ק"ט</h1>
<h2>דף לו.</h2>
ראובן טענו לשמעון אתה היית בית דין ביני ובין פלוני ונתפשרנו ושמתי משכון בידיך דאפרע הפשרה, ולאחר שפרעתי לשכנגדי עיכבת משכוני ואמרת לי הינחת בידי משכון כבר זמן מרובה ואמרת של גוי הוא והוקטן בעיני המשכון ולא רציתי להלוות עליו כל כך עד שנדרת לי להוסיף משכון ולאותו תוספת אני תופס משכון זה שלך, והייתי צריך לאותו משכון שבידו והחליף לי באחר עד שאתבענו לדין והנה אני תובעו בפניכם כי אני לא היתניתי לו להוסיף על המשכון של גוי כלום, ושמעון משיב חס ושלום אני לא עכבתי השלישות מעולם, וזה המשכון שהוא תובע הוא קיים את דבריו והוסיפו לי על המשכון של גוי כאשר נדר והתנה עמי. דעתי נוטה שישבע שמעון שראובן התנה עמו בשעת מתן מעות להוסיף לו משכון כפי דמי זה המשכון שתופס עתה לתוספת ויפטר, שהרי כשיעור זה המשכון הלוהו על אמנתו וגם נעשה ערב קבלן שנתן מעותיו בידו, ואם לא שתפס שמעון זה המשכון היה ראובן נשבע שלא נעשה ערב ונפטר, ועכשיו שתפס שמעון ישבע הוא ויפטר דהאי דתפס ידו על העליונה כדאמרינן [ב"ב ל"ו] גבי הנהו [עיזי] דאכלו חושלא וכו' עד אמר אבוה דשמואל יכול לטעון עד כדי דמיהן. ואפילו לדברי ראובן שטוען שעיכב שמעון השלישות, כדין עשה דקיימא לן כרב נחמן דאמר [ב"ק כ"ז:] עביד איניש דינא לנפשיה, ואמרינן בפרק בתרא דכתובות [ק"י.] המוציא שטר חוב על חבירו והלה הוציא שמכר לו את השדה אדמון אומר אילו הייתי חייב לך היה לך להתפרע את שלך וכו' ואמר בגמרא שפיר קאמר אדמון ומתרץ באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא כולי עלמא לא פליגי דודאי יכול לומר לו אילו הייתי חייב לך למה לא עיכבת הזוזים שלי כשנתתים לך על השדה ולמה לא אמרת אתחשב על החוב שאתה חייב לי, אלמא מצי תפוס דהא מדלא תפוס היכא איבד את זכותו. ואם לחשך אדם לומר הני מילי דמצי תפיס הכא דבתורת משא ומתן בא לידו אבל אם בתורת שלישות בא לידו הוי כשולח יד בפקדון, איברא אפילו בשלישות נמי כדאמרינן בכתובות בפרק (מי שהיה נשוי) [הכותב] [פ"ה.] ההיא איתתא דאפקידו גבה (כסיתא) מלוגא דשטרי אתו יורשין וקא תבעי לה מינה אמרה להו מחיים תפיסנא אתאי לקמיה דרב נחמן א"ל אית ליך [סהדי] דתבעו מינך מחיים ולא יהבתיה ניהליה וכו', אלמא בשלישות נמי אי תפס תפס.
